<h1>ספר התרומות שער כ"ט חלק ד'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
והיכא שהעיד עד אחד ואמר באחד בניסן לוה פלוני מפלוני מנה ועד אחד מכחישו ואומר לו כל אותו היום הייתי עם המלוה ולא ראיתי שהלוה לו כלום, אך באמת ראיתי שבאחד בתשרי הלוה לו מנה. בזה מהו שיצטרפו, כיון דקי"ל בעלמא הלואה אחר הלואה מצטרפין, מי אמרינן אע"ג שהכחישו זה לזה כיון דתרויהו אמנה מיהת מסהדי שהלוה לו מצטרפין, כדקי"ל דעדות המכחשת זו לזו בבדיקות כשרה בדיני ממונות, כגון זה אומר מנה שחור וזה לבן, והוא הדין כשמכחישין זה לזה בחקירות. או דילמא דוקא בבדיקות, אבל בחקירות לא מצטרפי. ובזה מצאנו דעות חלוקות. כי יש אומרים שמצטרפין, דעדות המכחשת בחקירות כשרה בדיני ממונות. והאי דנקט בדיקות משום דקי"ל בהודאות והלואות אין דנין אותן בדרישה וחקירה. ויש חולק ואומר דדוקא נקט מכחשת בבדיקות, אבל בחקירות ודאי פסולה ולא מצטרפי. וזהו דעת ה"ר משה ז"ל שכתב בספר שופטים [עדות פ"ג ה"ג], אע"פ שאין דיני ממונות צריכין דרישה וחקירה, אם הכחישו העדים זה לזה בחקירות או בדרישות עדותן בטלה, ואם בבדיקות עדותן קיימת. כיצד, אחד אומר בניסן לוה ממנו ואחד אומר לא כי אלא באייר עדותן בטלה, שהרי הוכחשו בחקירה, אבל אם אמר האחד מנה שחור והאחד מנה לבן עדותן קיימת, ע"כ. וראיתי כי הכריעו חכמי לוניל דלא מצטרפי, ולא מטעמיה דידיה, דודאי מיתחזי דאפילו בחקירות אם אין מכחישין זה לזה, כגון זה אומר בשנים בחדש ראינו אני ואתה שלוה פלוני מפלוני מנה וזה אומר בחמשה בחדש ראינו אני ואתה שלוה פלני מפלני מנה, אע"ג דלא מצטרפי בדיני נפשות מצטרפי בדיני ממונות, דתרוייהו מודו דמנה הלוהו. אבל הכא דמכחשי דלאו באחד בניסן הלוהו, אלו שתקו ולא אמרו בתשרי הלוהו אי אתה מודה דעד אחד בהכחשה לא מהימן ולא הוי דינו אפילו כעד אחד, ואפילו בשבועה לא מיחייב, השתא דאמר בתשרי הלוהו מיחייב ומיחשיב עד קמא עד, אלא בודאי משמע דעד קמא לא חשבינן ליה לעד והוי דיניה כעד אחד דאתי לשבועה, ע"כ.
